יתרת החוב של משקי הבית בישראל עלתה ברבעון השני של 2026 בכ־22 מיליארד שקל, שהם 2.4%, והגיעה לכ־935 מיליארד שקל, לפי נתונים שפרסם בנק ישראל ב־24 בספטמבר.
הנתון הבולט הוא העלייה בחוב שאינו לדיור. רכיב זה גדל ב־3.6% ברבעון לכ־260 מיליארד שקל, בעוד החוב לדיור עלה ב־1.9% לכ־675 מיליארד שקל.
איפה החוב גדל הכי מהר
לפי בנק ישראל, קצב הגידול השנתי של החוב שאינו לדיור עלה לכ־10%, לעומת 5.7% ברבעון הקודם. העלייה נרשמה אצל המלווים המרכזיים, ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי והגופים המוסדיים.
חוב הדיור המשיך לעלות בקצב שנתי של כ־7%. ברבעון השני נוספו כ־13 מיליארד שקל ליתרת חוב הדיור, בעיקר בעקבות נטילת משכנתאות חדשות מהבנקים.
מה הנתונים אומרים למשק בית
הנתונים אינם אומרים שכל משפחה בישראל חייבת יותר כסף, משום שמדובר ביתרות מצטברות של כלל משקי הבית. הם כן מצביעים על כך שהציבור משתמש ביותר אשראי, ובמיוחד באשראי שאינו משכנתה, בתקופה שבה עלויות מימון עדיין משמעותיות.
למשק בית בודד, הנתון החשוב יותר הוא תנאי החוב שלו: שיעור הריבית, האם היא משתנה, משך ההלוואה והחלק מההכנסה החודשית שמופנה להחזר. גידול ארצי בחוב אינו כשלעצמו הוכחה למצוקה, אך הוא סיבה לעקוב אחר איכות האשראי והיכולת לעמוד בהחזרים.
התמונה הרחבה יותר
החוב של המגזר הפרטי הלא פיננסי כולו, משקי בית ועסקים יחד, עלה ב־3.6% ברבעון לכ־2.6 טריליון שקל. החוב העסקי עלה ב־4.2% לכ־1.7 טריליון שקל, בעיקר בעקבות גיוס חוב נטו שהתמקד באשראי בנקאי.
הנתונים הבאים שחשוב לעקוב אחריהם הם פיגורים בהחזרים, תנאי אשראי חדשים וקצב נטילת משכנתאות והלוואות. אלה יכולים לעזור להבחין בין גידול שמלווה בפעילות כלכלית לבין עלייה שמכבידה על משקי הבית.
