מכה קטנה ברגל, האשמה מוכרת
מכה באצבע הרגל אינה נקודת פתיחה צפויה לדיון ביחסים בינלאומיים. דווקא הפער הזה עומד בבסיס המם ששמו באנגלית הוא “Stubbed Toe? Blame Israel”, המופיע במידע שנמסר על השקת אתר ProIsraelMemes. הבדיחה מכוונת להרגל להאשים את ישראל בכל דבר, גם כאשר אין קשר ענייני בינה לבין מה שאירע.
לפי מידע שמסר צוות האתר ב-10 באוקטובר 2026, הפרויקט משלב בדיחות חזותיות עם טקסטים קצרים על החיים בישראל, זהות יהודית, תקשורת, היסטוריה ודו קיום.
השילוב בין תמונה להסבר מאפשר להבחין בין שני תפקידים שונים. המם מציג רעיון במהירות, והטקסט שלצדו יכול להבהיר למה הוא מכוון ומה אינו טוען. במקרה הזה, מושא הבדיחה הוא האשמה אוטומטית. הבדיחה לבדה אינה מכריעה מחלוקת על מדיניות ישראלית מסוימת ואינה מוכיחה שכל טענה נגד ישראל שגויה.
תשומת לב היא תחילת הדרך
מחקרם של ג'ונה ברגר וקתרין מילקמן, שפורסם ב-2012 בכתב העת Journal of Marketing Research, בחן שיתוף כתבות של ניו יורק טיימס וכלל גם ניסויים. החוקרים מצאו קשר בין תוכן שמעורר תגובה רגשית פעילה לבין הפצתו. אין בכך הוכחה שממים מצליחים תמיד יותר מטיעונים מפורטים, או שהומור כשלעצמו משנה השקפת עולם.
קל להבין את המשיכה של הפורמט: אפשר לקלוט את הניגוד שבתמונה לפני שמחליטים אם לקרוא הסבר ארוך. אלא שזהו הסבר אפשרי לאופן הפעולה של מם, לא מדידה של השפעתו. אדם עשוי להעביר בדיחה הלאה משום שהיא מבטאת בדיוק את מה שכבר חשב, בלי שלמד ממנה דבר חדש.
מחקר מ-2021 בהובלת דומיניק הנגרטנר מוסיף הסתייגות חשובה. בניסוי בקרב משתמשי טוויטר דוברי אנגלית שפרסמו תוכן גזעני או עוין לזרים, תגובות שעוררו אמפתיה הובילו להשפעות חיוביות, ואילו תגובות הומוריסטיות לא הראו השפעה עקבית. המחקר בדק התערבויות מסוימות, ולא את כל סוגי הסאטירה. הוא מציע זהירות בהבטחות, לא סיבה לפסול מראש כל בדיחה.
כשארץ נהדרת פנתה החוצה
לאחר מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, התוכנית ארץ נהדרת של קשת סיפקה דוגמה בולטת להומור ישראלי שפנה גם למי שאינם דוברי עברית. המעבר לאנגלית אפשר להציג את הביקורת בלי להסתמך רק על תרגום של שיח ישראלי פנימי.
טיימס אוף ישראל תיעד פרודיה באנגלית על ה-BBC ששודרה ב-28 באוקטובר 2023. ב-5 בנובמבר 2023 שודר גם מערכון על קמפוס אמריקאי, שלעג לתמיכה בחמאס. אלה היו יצירות סאטיריות: הדמויות והדיאלוגים אינם ראיונות תיעודיים ואינם ראיה לעמדותיהם של כלל העיתונאים או הסטודנטים.
ההבחנה הזאת חשובה משום שהגזמה יכולה לחדד סתירה, אך גם לטשטש הבדלים. המערכונים מלמדים כיצד יוצרים ישראלים הציגו טיעון לקהל בינלאומי. עצם הפצתם אינה מוכיחה שינוי בעמדות הצופים. גם אין סיבה להפוך אוטומטית תוכנית סאטירה בטלוויזיה לקמפיין ממשלתי רק מפני שהמסר שלה תומך בעמדה ישראלית.
אותו פורמט יכול לשאת שנאה
ממים משמשים גם להפצת עוינות כלפי יהודים. במאמר שפרסם אונסק״ו ב-3 באוקטובר 2022, הארגון תיאר כיצד לעג לשואה ודימויים מקודדים יכולים להעביר מסרים אנטישמיים בחסות הומור. הפורמט הקליל אינו הופך את התוכן לחסר משמעות.
ב-12 באוגוסט 2025 הציג ארגון הניטור CyberWell דוגמה נוספת: מגמת ממים שהשתמשה בקריקטורות של יהודים כדי למחזר סטריאוטיפים על חמדנות וחוסר יושר. מדובר בהערכת הארגון לגבי התכנים שבחן, ולא בקביעה על כל בדיחה שעוסקת בישראל או בזהות יהודית.
לכן צריך לבחון מה בדיוק הבדיחה מבקשת מהקורא לקבל. ביקורת על החלטת ממשלה שונה מייחוס תכונות שליליות ליהודים כקבוצה. הכותרת ״סאטירה״ אינה פוטרת מבדיקת הטענה, הסטריאוטיפ או העובדה ההיסטורית שבבסיס המם. אותו מבחן נדרש גם ממי שמבקשים להשיב לדעות קדומות באמצעות הומור משלהם.
תשע שפות, נקודות מוצא שונות
לפי מידע ההשקה, האתר מציע אנגלית, עברית, ערבית, פרסית, ספרדית לאמריקה הלטינית, צרפתית, רוסית, גרמנית ופורטוגזית ברזילאית. הבחירה בערבית ובפרסית מבטאת כוונה להנגיש את החומר גם לקוראים מחוץ למרחב דובר האנגלית והעברית, ובהם מי שמגיעים עם הנחות אחרות על ישראל.
אין להסיק מכך שהאתר נגיש בתוך איראן, שיש לו קהל במדינות ערב או שהוא משנה עמדות. לכל אחת מהטענות האלה נחוצות ראיות נפרדות. גם שפה משותפת אינה מעידה על עמדה פוליטית משותפת, ותרגום מוצלח צריך להסביר רמזים תרבותיים בלי להכביד על הבדיחה.
לקורא נותר מבחן שימושי אחרי החיוך: האם ברור מי או מה מושא הבדיחה, האם הטענה שבבסיסה נכונה, והאם ההסבר מוסיף הבנה? המם יכול לפתוח את הדלת לבדיקה הזאת. הטקסט שלצדו צריך להצדיק את האמון.
