הסיפור המשפחתי התחיל לפני החטיפה
אונגר כתבה ב-Jewish Action על מירב ברגר, אמה של שורדת השבי אגם ברגר, שהחלה לשמור שבת לאחר מות אמה, עוד לפני 7 באוקטובר. לפי דבריה בכתבה, לאחר חטיפת אגם הצטרפו אליה בני משפחה נוספים. תפילות שקיימה בחדרה של בתה התרחבו בהמשך למפגשים עם שכנים.
הכרונולוגיה הזאת מונעת הסבר פשוט מדי: במקרה של מירב, ההחלטה הראשונה קדמה למתקפה; החטיפה שינתה את היקף ההשתתפות של המשפחה והסביבה. עבור הקוראים, זו גם תזכורת לכך ששינוי דתי יכול להתפתח בכמה שלבים ולא ברגע אחד.
הכתבה המקורית הופיעה בגיליון סתיו 2025 של Jewish Action והובאה מחדש בנובמבר 2026. העדויות מתארות את הדרך שעברו המרואיינות עד תקופת הפרסום המקורי, ולא ראיונות שנערכו כעת. הן מציגות כיצד נוצר הקשר לשבת, אך אינן מספקות מעקב חדש אחר כל אחת מהמשפחות.
גם שינוי קטן יכול להיות משמעותי
באותה כתבה סיפרה שירה כהן מרמת גן, שורדת נובה, על מעבר הדרגתי לשמירת שבת לאחר השתתפות בשבת של ארגון קשר יהודי. היא תיארה גם את הקושי החברתי: בסביבה חילונית, שמירת שבת יכולה להיות כרוכה בוויתור על בילויים ובתחושת בדידות.
תהילה דביר מצפת תיארה דרך הדרגתית אחרת, שבה מתחילים בשינוי מסוים, למשל הימנעות מנהיגה או מבישול בשבת, בלי להתחייב מיד לכל הפרטים. אצל המרואיינות, השבת הופיעה כמסגרת של משמעות, קשר ותמיכה, לצד שאלות מעשיות של חיי היומיום.
העדויות מתארות את הבחירות של המרואיינות ואת הקשיים שהן העלו. הן אינן מדגם של החברה הישראלית, והשתתפות במפגש שבת אינה כשלעצמה מדד לשמירת שבת מלאה או לשינוי קבוע בזהות הדתית.
מה מצא הסקר על הציבור הרחב
המכון למדיניות העם היהודי, JPPI, ערך סקר בין 30 באוקטובר ל-3 בנובמבר 2025 בקרב 1,257 משיבים. האיסוף בוצע בידי המדד, אפקאר ומדגם וכלל יהודים, ערבים ומדגם נוסף של יהודים לא חרדים בני 18 עד 25. הנתונים שוקללו לייצוג האוכלוסייה הבוגרת בישראל.
בקרב המשיבים היהודים, 27% דיווחו שהם מקיימים יותר מסורות מאשר לפני המלחמה, 62% דיווחו על אותה מידה ו-8% על ירידה. בשאלה על הרגלים מסוימים, 11% אמרו שהם מדליקים נרות שבת בתדירות גבוהה יותר.
ההתחזקות התרכזה בעיקר במי שכבר הגדירו את עצמם מסורתיים או דתיים. בקרב חילונים נמצא מאזן מעט שלילי בשינוי המדווח בקיום מסורת. לכן הנתונים אינם תומכים בטענה שכלל הציבור החילוני נע לכיוון של שמירת שבת.
להבחין בין מנהג, זהות ושינוי מתמשך
המכון הדגיש שהמשיבים השוו בעצמם את מצבם לזיכרונם מהתקופה שלפני המלחמה. זו אינה תצפית ישירה על התנהגותם, ולא מעקב שמוכיח כמה מהם אימצו לאורך זמן את כל כללי השבת. גם הדלקת נרות תכופה יותר אינה שקולה לשמירת שבת מלאה.
הסיפורים והסקר עוסקים אפוא בשאלות משלימות. הראיונות מסבירים כיצד אנשים מסוימים נותנים לשבת מקום חדש בחייהם; הסקר מסייע להעריך עד כמה דיווחים על שינוי נפוצים, ובאילו קבוצות. אף אחד מהם אינו מחליף את האחר.
התמונה שעולה אינה אחידה: משפחות וחלק מהשורדים מצאו בשבת מסגרת חדשה, אחרים חיזקו מנהגים קיימים, ורבים דיווחו שלא שינו את הרגליהם. השאלה אם הבחירות האלה נשמרות לאורך זמן דורשת נתונים עדכניים ומעקב נוסף, מעבר לכתבה שפורסמה מחדש.
