המילים נשארות גם כשהנייר נעלם
האנדרטה, ששמה באנגלית Voices Etched in Memory - Open Memorial Space, אינה קיר המכוסה במדבקות המקוריות. היא מעבירה את השפה שנולדה על נייר דביק אל חומר עמיד, באמצעות משפטים שנבחרו מתוך עולם ההנצחה שהתפתח לאחר המתקפה.
לפי האוניברסיטה, המדבקות הופיעו במרחבים ציבוריים בישראל ומחוצה לה והציגו את האישיות, הערכים ותפיסת העולם של מי שאינם. חלק מהמשפטים עוסקים באהבה, חברות, אומץ ותקווה. כך ההנצחה מפנה מקום גם לחיים שהיו, ולא רק לנסיבות שבהן הסתיימו.
המעבר לחומר קבוע משנה את דרך המפגש עם המסרים: מהודעה קטנה הנמצאת בדרך, למשפט שאפשר לשוב אליו באותו מקום לאורך זמן. המדבקות הן מקור ההשראה, ולא חומר הבנייה של האנדרטה.
מקום על הדרך בתוך הקמפוס
המרחב תוכנן בידי האדריכלית ליהי דוידוביץ עין גדי. הצעתה נבחרה מבין 147 הצעות שהוגשו לתחרות תכנון פתוחה, והפרויקט התאפשר באמצעות תרומה של קרן גריי.
האתר נמצא בצומת מרכזי של שבילי הליכה, סמוך לרחבה המרכזית ולבניין גילמן. שביל עובר בתוך המרחב, כך שהביקור בו יכול להיות מכוון, אך הוא יכול גם להתרחש במהלך מעבר רגיל בין חלקי הקמפוס.
זו בחירה שמחברת את ההנצחה לחיי היומיום באוניברסיטה. לפי ההודעה, המטרה הייתה ליצור מקום למפגש, לשהייה ולהתבוננות, שבו הזיכרון והצער מתקיימים לצד המשכיות החיים. לא פורסמו בהודעה שעות ביקור ייעודיות או תנאי כניסה נפרדים למתחם.
ארכיון של כמעט אלף מדבקות
לצד האנדרטה הפיזית נבנה ארכיון דיגיטלי מתפתח, הכולל לפי האוניברסיטה כמעט 1,000 מדבקות זיכרון. מטרתו היא תיעוד, מחקר והנצחה, והוא מאפשר לעיין באוסף שממנו צמח הרעיון למרחב.
המספר הזה מתייחס למדבקות שבארכיון, ולא בהכרח למספר המשפטים שעל הקיר או למספר האנשים המונצחים. ההבחנה חשובה להבנת היקף הפרויקט, משום שאין בהודעה נתון מקביל על מספר החריטות באנדרטה עצמה.
במקום מוצב קוד QR המאפשר להגיע לאתר הפרויקט. לפי האוניברסיטה, ניתן להשתמש באתר גם כדי לבקש להוסיף מדבקות לאוסף. כך ההנצחה הדיגיטלית יכולה להמשיך להתפתח גם לאחר הצבת המבנה בקמפוס.
זיכרון של 7 באוקטובר ושל המלחמה
נשיא האוניברסיטה, פרופ' אריאל פורת, אמר שהמיזם נועד להנציח את מי שנרצחו ונפלו ב-7 באוקטובר ובמלחמה שאחריו. הוא קשר את הזיכרון למחיר החיים בישראל ולצורך להמשיך לחתור לשלום.
ג'ון ומינדי גריי תיארו את הפרויקט כדרך לכבד את מי שאבדו וגם לציין את חייהם. בדברי האדריכלית הודגש הרצון לשלב את הזיכרון במקום שיש בו ידע, שיחה ומפגש בין אנשים ורעיונות.
לכן היקף ההנצחה רחב יותר מקורבנות יום המתקפה בלבד. הוא כולל גם את האובדן בהמשך המלחמה, בהתאם להגדרה המפורשת שנתנה האוניברסיטה למיזם.
ההמשך נמצא גם באוסף
הודעת האוניברסיטה פורסמה ב-2 בנובמבר, והסיקור בג'רוזלם פוסט הופיע ב-3 בנובמבר. הפרסום אינו מספק תאריך נפרד ומדויק של טקס חנוכה, ולכן אין לייחס לטקס מועד שלא נמסר.
מה שכבר הוצג הוא החיבור בין אתר פיזי לבין אוסף פתוח להרחבה. הקיר מעניק למסרים נוכחות קבועה בקמפוס, והארכיון שומר את צורת ההנצחה שממנה צמחו. שניהם מציעים דרך להכיר את האנשים דרך המילים שמשפחותיהם וחבריהם בחרו לזכור.
