שגרירות פולין דורשת מטאקר קרלסון התנצלות על דבריו על היטלר

שגרירות פולין בארצות הברית פרסמה ב-5 באוקטובר 2026 מכתב חריף לטאקר קרלסון, ובו דרישה שיחזור בו מדבריו על גרמניה הנאצית ויתנצל בפומבי. בוגדן קליך, הממונה על היחסים בפועל וראש הנציגות בוושינגטון, האשים את הפרשן האמריקאי בסילוף העובדות ובהצדקת אדולף היטלר.

קליך קשר בין הדברים לבין זכרם של קורבנות הנאצים, ובהם החיילים האמריקאים שנהרגו או נפצעו במאבק לשחרור אירופה. בכך הרחיב את מחאת השגרירות מעבר לשאלת גבולותיה של פולין: המכתב מתייחס גם לאופן שבו מוצגת המלחמה נגד המשטר הנאצי לציבור האמריקאי.

הראיון שהוביל למחאה הדיפלומטית

התגובה נוגעת לראיון שקיים קרלסון עם ג׳ייקוב ריס-מוג, שר וחבר פרלמנט בריטי לשעבר. לפי סיקור הראיון ברדיו הפולני, קרלסון דן בשטחים ובאוכלוסיות גרמניים ובהסדרים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, והציג את הטיעונים האלה בהקשר של פלישת גרמניה לפולין. הוא גם ערער על התועלת שצמחה לבריטניה מהשתתפותה במלחמת העולם השנייה.

ריס-מוג חלק על המסגור הזה והזהיר שקרלסון מתקרב להגנה על היטלר. קרלסון מצדו הכחיש שהוא מגן על היטלר, לפי הדיווחים על חילופי הדברים. ההכחשה נאמרה בראיון עצמו, לפני פרסום מכתב השגרירות.

המכתב: פגיעה בקורבנות ובעובדות ההיסטוריות

במכתב טען קליך כי הצגת שטחים פולניים כשטח גרמני שמתגוררים בו גרמנים משמשת להצדקת התוקפנות של הרייך השלישי. הוא דרש חזרה פומבית ומיידית מהדברים והתנצלות, והדגיש שחופש הביטוי אינו צריך לשמש לשיקום תעמולה נאצית או לפגיעה בזכר קורבנותיה.

הדיפלומט התייחס גם לשאלה מדוע בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה. לשיטתו, לא היה זה רק מילוי מחויבות מדינית לפולין: הוא טען שהן היו מותקפות גם אילו נמנעו מהכרזת מלחמה. זו הערכה לגבי תרחיש שלא התרחש, שיש להבחין בינה לבין רצף האירועים המתועד.

התיעוד ההיסטורי שמאחורי המחלוקת

לפי מוזיאון השואה האמריקאי, גרמניה פלשה לפולין ב-1 בספטמבר 1939 ופתחה בכך את מלחמת העולם השנייה באירופה. בריטניה וצרפת הכריזו עליה מלחמה ב-3 בספטמבר, בהתאם לערבות שנתנו לפולין. הסדרי גבולות קודמים הם חלק מהרקע ההיסטורי; הם אינם משנים את זהות המדינה שפתחה בפלישה.

להבחנה הזאת יש משמעות גם לזיכרון השואה. המשטר הנאצי, בעלי בריתו ומשתפי הפעולה עמו רצחו שישה מיליון יהודים באירופה. המוזיאון מתאר כיצד הרדיפה החריפה לאורך השנים והגיעה לרצח המוני. ההיסטוריה הזאת מעניקה לדיון על פרוץ המלחמה ועל אחריותו של התוקפן משמעות החורגת ממחלוקת על גבולות.

הדרישה הפולנית מציבה במרכז את האחריות לתוכן המשודר. אפשר לבחון החלטות מדיניות ואת מחירן באמצעות ראיות; הצגת נימוקיו של תוקפן כאילו הם מבטלים את אחריותו לפלישה היא טענה אחרת. על המעבר הזה מחה קליך, וביקש תיקון פומבי שיגיע לאותו ציבור שנחשף לדברים.

חדשות מהעולם