ראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף, הזהיר בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם ב-25 בספטמבר כי ניסיון של הודו "לעצור, לעכב או להסיט" את חלקה של פקיסטן במי מערכת האינדוס ייחשב בעיני איסלאמאבאד ל"מעשה מלחמה". הוא הוסיף כי "אסור להפוך מים לנשק" וכי נהרות צריכים להזין מדינות ולא לפלג ביניהן.
הדברים נאמרו על רקע החלטת הודו מ-2025 להחזיק את אמנת מי האינדוס "בהשהיה" בעקבות מתקפת פאהלגם. פקיסטן טוענת שאין באמנה מנגנון שמאפשר להודו להשעות אותה באופן חד־צדדי, בעוד ניו דלהי טוענת כי שיתוף הפעולה במסגרת האמנה לא יכול להימשך כרגיל כל עוד, לטענתה, פקיסטן תומכת בטרור חוצה גבולות.
מה מחלקת אמנת מי האינדוס
האמנה, שנחתמה ב-1960 בתיווך הבנק העולמי, מחלקת את ששת הנהרות המרכזיים של המערכת בין שתי המדינות. הודו קיבלה שימוש נרחב בנהרות המזרחיים ראווי, ביאס וסאטלג. הנהרות המערביים אינדוס, ג'הלום וצ'נאב מיועדים בעיקר לפקיסטן, תוך מתן זכויות מוגבלות להודו לשימושים כמו מים ביתיים, השקיה מסוימת וייצור הידרואלקטרי בכפוף לתנאים.
הבנק העולמי אינו "מנהל" את הנהרות, אך יש לו תפקידים מוגדרים במנגנוני יישוב המחלוקות. בשנים האחרונות מתנהלות מחלוקות גם בבוררות ובמסלול של מומחה ניטרלי בנוגע לפרויקטים הידרואלקטריים הודיים. הודו דוחה את סמכות בית הדין לבוררות בחלק מההליכים, בעוד פקיסטן נשענת על החלטותיו כדי לטעון שהאמנה ממשיכה להיות תקפה ומחייבת.
האם הודו יכולה פשוט לסגור את המים?
לא באופן מיידי. שליטה מלאה על הזרימה של הנהרות המערביים דורשת תשתיות אגירה והסטה משמעותיות שאינן קיימות כיום בהיקף שיאפשר "לכבות" את מערכת האינדוס. עם זאת, שינויים בשיתוף נתונים הידרולוגיים, בהפעלת סכרים ובבניית תשתיות עתידיות יכולים להשפיע על תזמון הזרימות, התרעות שיטפונות וביטחון המים של פקיסטן. לכן האיום של שריף הוא גם מסר פוליטי וגם חלק ממחלוקת אמיתית על כללי ניהול מערכת מים חוצת גבולות.
