הקשרים בין הארגונים הפלסטיניים לבין חמושים מטורקיה התנהלו דרך פלגים ומחנות מסוימים בירדן, בלבנון ובסוריה. הם החלו עוד לפני שנות ה-70, התרחבו במהלכן ונמשכו גם בתחילת שנות ה-80. פת"ח, החזית העממית לשחרור פלסטין והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין מופיעים במחקר ההיסטורי כמי שסיפקו אימונים או תמיכה.
הארגונים האלה השתייכו לארגון לשחרור פלסטין, אך מערכות הקשרים שלהם התפתחו במסלולים שונים. הבחנה לפי פלג, מקבל סיוע ותקופה מלמדת יותר מהתייחסות לכל המחנות כמבצע אחד, ומבהירה גם כיצד ארגונים בעלי מטרות שונות השתמשו בתשתיות אזוריות משותפות.
המסעות הראשונים החלו בסוף שנות ה-60
במחקר שפורסם ב-2015 מתחקה החוקר אחמט חמדי אקאיה אחר יציאתם של פעילים טורקים וכורדים למחנות פלסטיניים החל ב-1968. על בסיס זיכרונות וראיונות הוא מתאר קבוצה מוקדמת שהתאמנה אצל פת"ח, וקבוצות נוספות שיצאו בעיקר לירדן בשנים 1969 עד 1971.
בין המשתתפים היו דניז גזמיש וחוסיין אינאן, שהפכו לדמויות מרכזיות בצבא השחרור העממי של טורקיה. עבור הפעילים, הנסיעה שילבה הזדהות אידאולוגית עם הכנה למאבק מזוין בארצם. רכישת יכולת לחימה הייתה יעד מעשי של המסע.
המפה השתנתה כאשר הארגונים הפלסטיניים החמושים איבדו את בסיסיהם בירדן בשנים 1970 ו-1971. חשיבותה של לבנון גדלה. בעקבות התערבות הצבא בפוליטיקה הטורקית ב-1971, הרשתות הפלסטיניות בסוריה ובלבנון שימשו גם מקלט לפעילים טורקים וכורדים.
הקשרים הכורדיים קדמו לרשת הרחבה של אוג'לאן
אקאיה מבחין בין ארגונים כורדיים מוקדמים לבין מפלגת הפועלים של כורדיסטן בהנהגת עבדאללה אוג'לאן. מחקרו מתעד מגעים כורדיים עם החזית העממית לשחרור פלסטין ב-1975 וקבוצות אימון בשנים 1976 ו-1977. קבוצות מאוחרות יותר הגיעו למחנות פת"ח.
הארגון של אוג'לאן יצר קשרי אימונים עם הפלגים הפלסטיניים ב-1979, תחילה עם החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין. לפי המחקר, עד סוף אותה שנה הגיעו ללבנון כ-40 עד 50 מפעיליו, ובשנים 1980 עד 1982 התאמנו במחנות כמעט 300 מפעיליו.
הסדר הכרונולוגי חשוב: הקשר החל בשנות ה-70, אבל שלב האימונים הנרחב יותר התרחש בעיקר בעשור הבא. אקאיה מסביר כי המחנות סייעו לארגון להתארגן מחדש, לצד רכישת מיומנויות צבאיות.
הקשר הארמני והתיעוד של סיוע חומרי
מחקרו של חוקר מדע המדינה מייקל מ' גנטר מ-1985 מתאר קשרי אימון וסיוע לוגיסטי בין החזית העממית לשחרור פלסטין לבין הצבא הארמני הסודי לשחרור ארמניה. הוא מצטט גם דיווחים על סיוע שבו היו מעורבים פלגים פלסטיניים נוספים.
אפשר להתחקות אחר מקורה של הטענה הרחבה, שלפיה פלסטינים סיפקו אימונים, נשק ותחמושת לאנשי שמאל וימין, לבדלנים כורדים ולארמנים. גנטר מביא דברים שמסר קצין טורקי בכיר ששמו לא פורסם לעיתונאית קלייר סטרלינג בתחילת 1982. זו עדות בת התקופה המיוחסת למקור אנונימי, ולא רשימה מלאה של מקבלי הסיוע.
גנטר מתעד גם הכחשות של נציגי הצבא הארמני הסודי ושל פארוק קדומי, בכיר בארגון לשחרור פלסטין, לקשרים ארגוניים או לתמיכה. הראיות עוסקות בארגונים ובקשרים מסוימים, ולא באוכלוסייה הארמנית בכללותה.
אנשי הימין וטענתו השנויה במחלוקת של אג'ה
המגזין טיים דיווח במאי 1981, בהסתמך על רשויות מערב גרמניה, כי אנשי ימין טורקים שלחו פעילים לאימונים במחנות החזית העממית בלבנון. המקרה של מהמט עלי אג'ה היה נפרד: אג'ה, שהיה קשור לזאבים האפורים, ירה באפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-13 במאי 1981. הוא טען שהתאמן אצל הפלסטינים והציג גרסאות משתנות, ובהן אימונים בסוריה ב-1980. דוברו של ג'ורג' חבש הכחיש בפני טיים כל קשר אליו, והמגזין ציין שלא נמצאה ראיה מוצקה למסעו הנטען.
מה מלמד מספר ההרוגים בטורקיה
מחקרו של סברי סייארי מ-2010 מציין כי יותר מ-5,000 בני אדם נהרגו בטרור ובאלימות פוליטית בטורקיה בשנים 1976 עד 1980. הנתון כולל אלימות שבה היו מעורבים ארגוני שמאל, לאומנים קיצוניים ובדלנים. אין מדובר במניין הקורבנות שנהרגו בידי בוגרי המחנות הפלסטיניים.
סייארי מייחס לתמיכה מבחוץ תפקיד בהתרבות הארגונים החמושים, אך מזהה בהתפתחויות הפוליטיות והחברתיות בתוך טורקיה את הגורמים העיקריים להסלמה. האימונים בחו"ל חיזקו את יכולותיהם של הארגונים בעימות ששורשיו היו גם מקומיים.
החשש מפעילות המחנות הגיע גם לוושינגטון. בדיון בסנאט האמריקאי ב-25 ביוני 1981 תיאר איש האקדמיה וחבר הפרלמנט הטורקי לשעבר איידין יאלצ'ין דיווחים על אימון חמושים טורקים בידי ארגונים פלסטיניים. עדותו מתעדת את החששות שהועלו אז, ואינה מהווה הכרעה בכל אחת מהטענות.
מן המקורות עולה תמונה של רשתות חמושות מצטלבות: אימונים, מקלט ואספקה (כפי שדווח) עברו בין מדינות, וכל ארגון קידם את מטרותיו שלו. הקשרים המתועדים משמעותיים בפני עצמם. אין צורך לראות בגרסתו השנויה במחלוקת של אג'ה הוכחה לשאלה מי הורה על הירי באפיפיור.
