מה נחתם בטירנה
משרד ההגנה האלבני מסר כי ההסכם נחתם במטה הכללי של הכוחות המזוינים. החותמים היו הרמטכ״ל האלבני, ארבן קינג׳י, ומפקד כוח הייצוב הבינלאומי, ג׳ספר ג׳פרס. בטקס נכחו שר ההגנה ארמל נופי ושגריר ארצות הברית בטירנה, אריק ונדט.
נופי תיאר את המהלך כאישור מחודש למחויבותה של אלבניה, חברה מייסדת במועצת השלום, למאמצים בינלאומיים להשגת ביטחון ויציבות מתמשכת בעזה. מדובר בעמדה רשמית של הממשלה האלבנית, ולא בהערכה שלפיה תנאי המשימה כבר הושגו בשטח.
ההודעה הקצרה אינה מפרטת את מספר המשתתפים, סוגי היחידות, מועד ההצבה או כללי הפעלת הכוח. גם משך השירות והיקף הציוד אינם מופיעים בה. אלה פרטים שיקבעו כיצד תיראה התרומה האלבנית בפועל, מעבר לעצם החתימה על מסמך ההשתתפות.
ההתחייבות קדמה להסכם
אלבניה אינה מצטרפת לרעיון לראשונה. בדוח מועצת השלום לאו״ם מ-15 במאי 2026 נכתב כי ב-19 בפברואר 2026 חתמו אלבניה, אינדונזיה, קזחסטן, קוסובו ומרוקו על הצהרה המבטאת כוונה לתרום חיילים לכוח. אותו דוח הזכיר גם סקר מקדים באתרי פריסה בסוף אפריל.
ההסכם שעליו דווח ב-23 באוקטובר 2026 הוא אפוא שלב נוסף בהסדרת ההשתתפות. ההבחנה חשובה: הצהרת כוונות, הסכם השתתפות ופריסה מבצעית הם צעדים נפרדים. אישור של אחד מהם אינו מוכיח אוטומטית שהשלבים האחרים כבר הושלמו.
מועצת השלום מסרה כי תרומת אלבניה כוללת תמיכה בפעולות ביטחון ויכולות תכנון מבצעי, לצד תרומות מרוקו וקוסובו. ההודעה, שפורסמה גם בדיווח JNS מ-24 באוקטובר 2026, מתארת את התפקיד המיועד ולא מספקת לוח זמנים לכניסה לרצועה.
פירוז ותיאום עם ישראל
המסגרת למשימה נקבעה בהחלטה 2803 של מועצת הביטחון, שאומצה ב-17 בנובמבר 2025. היא מאפשרת הקמת כוח זמני בפיקוד מאוחד, תוך התייעצות ושיתוף פעולה הדוקים עם ישראל ומצרים, ובהתאם למשפט הבינלאומי.
לפי ההחלטה, המשימות כוללות אבטחת אזורי גבול, הגנת אזרחים ופעילות הומניטרית, וסיוע להכשרת משטרה פלסטינית שאנשיה נבדקו. לצד אלה מופיעה דרישה לפירוז הרצועה: פירוק תשתיות צבאיות ותשתיות טרור, מניעת הקמתן מחדש והוצאה קבועה משימוש של נשק שבידי ארגונים חמושים.
עבור ישראל, אלה רכיבים מרכזיים במשימה המוצעת. המסמך אינו מסתפק בנוכחות בינלאומית סמלית. הוא קושר את ייצוב השטח לצמצום היכולת של ארגוני טרור לחדש פעילות צבאית. עם זאת, הגדרת סמכות בהחלטת או״ם אינה ראיה לכך שהפירוז כבר מתבצע בהיקף הנדרש.
ההחלטה דורשת גם שהסיוע ההומניטרי ישמש למטרות אזרחיות ולא יוסט לארגונים חמושים, תנאי המחבר את המאמץ הביטחוני להגנת האוכלוסייה ברצועה.
מה ההסכם עדיין אינו קובע
החלטה 2803 קושרת גם את נסיגת צה״ל להתקדמות בייצוב ובפירוז, על בסיס אמות מידה ולוחות זמנים שיוסכמו עם הגורמים המעורבים. היא משאירה אפשרות לנוכחות ברצועת ביטחון עד להסרת האיום של התחדשות הטרור. ההסכם האלבני אינו מודיע על שינוי באותם תנאים.
ההרשאה למועצת השלום ולנוכחות האזרחית והביטחונית חלה עד 31 בדצמבר 2027, בכפוף להחלטות נוספות של מועצת הביטחון. מועד זה הוא גבול ההרשאה הבינלאומית הקיימת, ולא תאריך שנמסר לתחילת השירות האלבני או לסיומו.
החידוש כעת הוא מעבר של שותפה נוספת להסכם השתתפות רשמי. כדי להעריך את השפעתו הביטחונית יידרשו פרטים על כוח האדם, תחומי האחריות והפריסה. עד לפרסום פרטים כאלה, אפשר לתאר את המהלך כהתקדמות בבניית המשימה, אך לא כהוכחה שהחלופה הביטחונית לשלטון חמאס כבר פועלת.
