דיווח של הניו יורק טיימס שפורסם ב-25 בספטמבר הוסיף שכבה חדשה למחלוקת סביב טענות לאזהרה מאיחוד האמירויות לפני מתקפת 7 באוקטובר. הכותרת של העיתון קבעה כי בנימין נתניהו "נאמר כי הוזהר" בידי מנהיג האמירויות מפני מתקפת חמאס לפני 7 באוקטובר. אלא שהתקציר של הכתבה כולל הסתייגות חשובה: האזהרה הנטענת "לא כללה פרטים ספציפיים על אופי המתקפה".
לפי תיאור הכתבה, שני מקורות אנונימיים סיפרו לטיימס כי נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד העביר לנתניהו מידע שלפיו חמאס שוקל פעולה גדולה. אחד המקורות אמר שהמידע לא הבהיר אם מדובר בירי רקטות או בפלישה קרקעית. הטיימס גם דיווח, לפי חמישה בכירים ישראלים לשעבר, שהמידע הנטען לא הגיע לראשי מערכת הביטחון. אין בתיאור הזמין תאריך מתקפה, נתיב חדירה, תוכנית חטיפה או פירוט מבצעי אחר.
טענה דומה, אך לא זהה, פורסמה קודם לכן
מוקדם יותר בספטמבר דיווח הארץ, על בסיס ספר של שלומי אלדר ורותי יובל, כי בן זאיד התקשר לנתניהו כשבוע וחצי לפני 7 באוקטובר והזהיר מפני "מבצע גדול" של חמאס. AP וכלי תקשורת נוספים הדגישו שלא אימתו את הטענה באופן עצמאי. מקור אמירתי אנונימי אמר ל-Times of Israel כי אכן התקיימה שיחה כזו.
נתניהו ולשכתו מכחישים את עצם השיחה והאזהרה. נתניהו אמר כי בדיקת לשכת ראש הממשלה לא מצאה תיעוד לשיחה עם בן זאיד בתקופה הרלוונטית, והודיע כי בכוונתו לתבוע את הארץ.
למה הניסוח משנה
יש הבדל מהותי בין התרעה כללית שלפיה חמאס שוקל פעולה גדולה לבין אזהרה קונקרטית על מתקפת 7 באוקטובר כפי שבוצעה בפועל. המידע הזמין תומך בדיווח על טענה לאזהרה אסטרטגית, אך אינו מוכיח שנתניהו קיבל מראש את תאריך המתקפה או את תוכניתה המבצעית. גם שאלת עצם השיחה נותרת במחלוקת. לכן ניסוחים כמו "נתניהו ידע מראש על 7 באוקטובר" חורגים ממה שהמקורות שנבדקו מבססים.
