חשבונות מאיראן, בלי זיהוי של הגורם המממן
OpenAI כינתה את המבצע Bogus Bylines, כלומר קרדיטים פיקטיביים לכותבים. המפעילים פנו למודל בפרסית, הפיקו תכנים בפרסית ובאנגלית והשתמשו בשירותי VPN כדי להסתיר את מיקומם. החברה חסמה את קבוצת החשבונות ושיתפה מידע עם הרשויות הרלוונטיות, בלי לציין את שמותיהן.
לפי הערכת החברה, הפעילות תאמה דפוס של גורם מסחרי המנהל קמפיין השפעה עבור לקוח בתשלום. עם זאת, היא לא הצליחה לזהות את הגורם המסוים. הדוח לא קבע שהממשלה האיראנית, משמרות המהפכה או גוף מדינתי אחר הפעילו את המבצע, ולא זיהה מי הזמין אותו או שילם עבורו.
הזווית הישראלית מופיעה בבקשות לכתיבת תגובות ברשת: המפעילים ביקשו להציג את ישראל כבעלת ברית לא אמינה של ארה"ב, את ארה"ב כתוקפן ואת איראן כקורבן מתריס אך עמיד. אלה מסרים שהקמפיין ביקש לקדם, ולא מסקנות של OpenAI על המדינות או על המלחמה.
טיוטות שהותאמו לדרישות העורכים
המפעילים ביקשו מ-ChatGPT להשוות טיוטות באנגלית לדרישות ההגשה של אתר מסוים ולהציע תיקונים. לאחר שאישרו את השינויים, ביקשו מהמודל לנסח הודעת דוא"ל שתציע את הכתבה לעורך המתאים. כך השתלב הכלי גם בהכנת התוכן וגם בדרך שבה הוצג למערכת.
המנגנון נשען על ערוצי פרסום קיימים ועל אמינותם לכאורה של תורמים עצמאיים. עם זאת, OpenAI לא טענה שהמודלים שלה כתבו את כל הכתבות, ולא קבעה שכל טענה עובדתית שהופיעה בהן הייתה שקרית. הממצא המרכזי נוגע לזהויות המטעות ולדרך הכנסת החומרים לאתרים אמיתיים.
שבעת השמות ששימשו בפניות היו ארווין ב' הוסקינס, נואה למינגטון, סופיה גונזלס, מייקל הריסון, אריקה פוזייה, ג'ני ויליאמס ואליס ג'ונסון. הביוגרפיות הציגו אותם כעיתונאים מערביים, בדרך כלל אמריקנים. במקרה של הריסון, החברה ראתה בקשה ליצירת הביוגרפיה עצמה.
פרופילים פיקטיביים, ערוצי פרסום אמיתיים
לחלק מהזהויות היו חשבונות ברשתות חברתיות. הוסקינס הוצג ככותב עצמאי אמריקני, בעוד מידע השקיפות של הפלטפורמות הצביע על איראן. הפער הזה היה חלק משרשרת הראיות של OpenAI, לצד הפעילות שנצפתה בחשבונות ChatGPT וההתאמה לחומרים שפורסמו ברשת.
החברה תיארה את האתרים כקטנים עד בינוניים, המתמקדים ביחסים בינלאומיים, בגאופוליטיקה ובמזרח התיכון. הכתבה המוקדמת ביותר שזיהתה פורסמה ביולי 2025, והמאוחרת ביותר באוקטובר 2026. תדירות הפרסום עלתה לאחר פרוץ העימות בין ארה"ב לאיראן.
הדוח השתמש הן בניסוח כתריסר אתרים והן בניסוח יותר מתריסר פרסומים. הספירה של כמעט 100 כוללת כתבות שפורסמו או הופצו מחדש, ולכן אינה שקולה ל-100 כתבות מקוריות שונות. חלק מהאתרים קידמו את החומרים גם בחשבונותיהם ברשתות החברתיות.
תגובות מחמיאות, אבל מעט מעורבות
במקביל לפניות לעורכים נוצרו קבוצות של תגובות באנגלית ובפרסית. חלקן שיבחו את כתבות המבצע לאחר שחשבונות האתרים שיתפו אותן. OpenAI זיהתה גם בקשות ליותר משני תריסרים של קבוצות תגובות עוינות בפרסית נגד רשת איראן אינטרנשיונל.
החברה מצאה ברשת רק חלק מהתגובות שנוצרו. אלה שאותרו קיבלו בדרך כלל מספרים חד-ספרתיים או דו-ספרתיים של לייקים, צפיות ותגובות נוספות. חלק מהלייקים הגיעו מחשבונות שהיו קשורים למבצע עצמו. לא נמסר מדד כולל של חשיפה בקרב קוראים אמיתיים.
OpenAI דירגה את פעילות התגובות בקטגוריה 2 בסולם Breakout בן שש קטגוריות, ואת הכנסת הכתבות לאתרים בקטגוריה 4. הדירוג הגבוה יותר מבטא הפצה דרך כלי תקשורת, ואינו מוכיח שהמסרים שינו עמדות או שכנעו את הקהל.
מה עדיין לא ידוע
בדוחות הפנימיים ספרו המפעילים צפיות בפוסטים שעליהם הגיבו כמדד להשפעתם שלהם. לפי OpenAI, השיטה ניפחה את התוצאות משום שלא הפרידה בין צפיות בתגובות לבין צפיות שנבעו מהפופולריות של הפוסט או מפעילות אחרת סביבו.
בבחינת מבצעי השפעה, ההבחנה חיונית: זהויות מטעות והכנסת תכנים לערוצי פרסום אמיתיים הן ממצאים מתועדים; שינוי מדיד בדעת הקהל לא הוכח. הדוח המקורי אינו מספק רשימה מלאה של האתרים או מספר מוסכם של כתבות שהוסרו. זהות המפעיל, הלקוח ומקור המימון נותרו לא ידועים.
