הדברים נאמרו בכנס למאבק באנטישמיות במוזיאון למורשת יהודית. הלוי, שעמד בראש צה"ל בעת מתקפת הטרור, הציג הבחנה ברורה בין אחריות לכישלון מבצעי ומודיעיני לבין טענה לשיתוף פעולה מכוון עם האויב. ההכרה בראשון, לדבריו, אינה בסיס לשני.
דחייה מפורשת של טענות הבגידה
לפי הדיווחים בג'רוזלם פוסט, ב-ynet ובערוץ 7, הלוי קרא לדרג המדיני ולהנהגה לומר בבירור שלא הייתה בגידה. הוא הסביר כי הוא מכיר את אנשי המערכת ואת השתלשלות האירועים, ודחה את האפשרות שעמיתים שסיכנו את חייהם במשך עשרות שנות שירות החליטו לסייע לחמאס.
הלוי הוסיף כי שיתוף פעולה בהיקף שהיה נדרש למתקפה כזו לא יכול היה להתבסס על אדם אחד בלבד. לדבריו, למרות שלוש השנים שחלפו, לא אותר אדם המשתייך לרשת כזאת. זה היה חלק מהנימוק שהציג לדחיית הטענה, ולא הצגה של ממצא חדש מחקירה פלילית.
באותה נשימה לא ביקש הלוי לפטור את המערכת מאחריות. הוא הדגיש שניתן היה למנוע את האסון ושיש לבחון כיצד ההגנה על אזרחי ישראל כשלה. כך הציב את הצורך בבירור עובדתי לצד שלילה מפורשת של טענות לבגידה.
ההערכה השגויה לגבי חמאס
הלוי תיאר סדר עדיפויות שהיה קיים לפני המתקפה: איראן תחילה, אחריה חיזבאללה, ורק לאחר מכן חמאס. לדבריו, ישראל לא ידעה שחמאס מתכוון לבצע מתקפה בהיקף כזה. הוא לא הציג את הסדר הזה כהמלצה חדשה, אלא כהסבר לאופן שבו נתפסו האיומים באותה תקופה.
לפי תיאורו, בצה"ל, בשב"כ ובדרג המדיני התקבעה הערכה שחמאס אינו רוצה במלחמה רחבה, משום שביקש להציג יכולת למשול ולדאוג לאוכלוסייה ברצועה. הלוי אמר שארגון הטרור השקיע מאמצים בהעמקת התפיסה הזאת.
זהו ההסבר שהציע להפתעה ולשגיאה בהערכת כוונות האויב. דבריו אינם תחליף למסקנות חקירה כוללת, והם אינם קובעים לבדם כיצד יש לחלק את האחריות בין הגופים והדרגים השונים.
הלחימה בעזה והמאמץ להשבת החטופים
הלוי טען שהפעלת לחץ צבאי משמעותי בתוך עזה הייתה חיונית להשבת חטופים. הוא תיאר גם מאמץ לשכנע את הדרג המדיני לאשר תמרון קרקעי, במקום להמשיך בדפוס של סבבי לחימה מוגבלים שהתבססו על תקיפות אוויריות.
לצד זאת, הוא הכיר בכך שתקיפות ישראליות הרגו גם חטופים שמיקומם לא היה ידוע לכוחות. לדבריו, הדבר לא נעשה במכוון, והצבא פעל לשפר את איתור החטופים כדי לצמצם טעויות מסוג זה. הוא לא נקב בדברים שדווחו במספר כולל של מקרים או נפגעים.
התיאור הזה מציג יחד את הטענה בדבר תרומת הלחץ הצבאי ואת המחיר של טעויות במהלך המלחמה. שתי הנקודות הן חלק מהדברים שמסר הלוי, ואין להסיק מהן שכל עסקה או כל שחרור נבעו מאותו גורם יחיד.
הבירור שנדרש להשלמה
בתשובה לשאלה על ועדת חקירה ממלכתית, הלוי קרא לישראל להשלים את הבירור, כפי שנערכו בדיקות בתוך צה"ל. הוא קשר בין התמודדות עם הכישלון לבין יכולת לתקן את הליקויים, ולא הציג את עצם קיומם של תחקירים צבאיים כסיום הדיון.
הלוי הזכיר את שירי ביבס כדוגמה למשמעות האנושית של הכישלון להגיע בזמן ולהציל אזרחים. הדברים החזירו את הדיון מההערכות האסטרטגיות אל משימת ההגנה עצמה.
הנאום לא כלל הודעה על הקמת ועדה או על מועד לפרסום מסקנות. עמדתו הייתה שיש להמשיך בבירור האחריות ובתיקון הכשלים, תוך דחיית טענות לבגידה שאותן שלל במפורש.
