הסרטון, שכותרתו "Propaganda Warfare: Israel, Hamas & the Weaponization of the Narrative", פורסם ב-23 בספטמבר על ידי DFF, חשבון X שמציג את עצמו כיוצר סרטוני AI, אנימציות וממים. לא נמצא שם מאומת של אדם, אולפן או חברת הפקה העומדים מאחורי החשבון, וגם לא פורסם פירוט שמבהיר באילו כלים בדיוק נעשה שימוש בסרטון המסוים הזה.
אורך הסרטון כ-4 דקות ו-45 שניות. הוא טוען שחמאס הופך סבל אזרחי, סיקור תקשורתי ורשתות חברתיות לכלים אסטרטגיים נגד ישראל. חלק מהטענות נשענות על מקרים מתועדים. אחרות מרחיבות מעבר למה שהראיות מאפשרות לקבוע. כמה מהסצנות הדרמטיות ביותר הן בבירור סאטירה או בדיה, ואין להתייחס אליהן כתיעוד.
https://x.com/DFF6769/status/2102844077779898724
מה הסרטון הוויראלי מציג
הסרטון נפתח בסצנה בדיונית של חדר תכנון, שבה דמויות המזוהות עם חמאס מדברות על תקיפה בישראל ועל הרצון "לנצח את הסיפור" גם אם לא ינצחו במלחמה עצמה. משם הוא עובר במהירות בין בתי ספר, בתי חולים, מנהרות, עיתונאים, אזהרות פינוי, הפגנות בקמפוסים, דיווחי נפגעים, סיוע הומניטרי, האשטגים וקריקטורות של פעילים מערביים.
הטענה המרכזית של היוצרים ברורה: לפי הסרטון, חמאס מבקש להפוך את תגובת ישראל ואת הסבל הפלסטיני ללחץ מדיני ותקשורתי נגד ישראל.
אבל זה אינו סרט תיעודי. הדיאלוגים מומצאים. כמה מהסצנות הן שילוב בדיוני שאינו מזוהה עם אירוע אמיתי מסוים. באחת הסצנות מופיע אפילו דיווח חדשותי בלתי אפשרי במכוון על כ-930 אלף ילדים שנהרגו בתקיפה אחת על בית ספר. על המסך מצוין שמדובר בסאטירה ובחדשות בדיוניות.
ההבחנה הזאת חשובה. נכון לבחון את הסרטון כסאטירה פוליטית שנשענת בחלקה על טענות עובדתיות, ולא כראיה ישירה לאירועים שהוא מציג.
איפה יש לסרטון בסיס עובדתי
הבסיס העובדתי החזק ביותר הוא הטענה המצומצמת שחמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים פעלו במקרים מתועדים מתוך אזורים אזרחיים או בקרבתם.
אונר"א תיעדה בעבר מקרים שבהם נמצאו רקטות או אמצעי לחימה בבתי ספר ריקים ברצועה. היא גם דיווחה על מבנה שנראה כמנהרה מתחת לבית ספר. המקרים האלה מוכיחים אירועים מסוימים. הם אינם מוכיחים שבתי הספר בעזה משמשים באופן כללי כבסיסים צבאיים.
גם לגבי בית החולים שיפא קיימות ראיות משמעותיות, אך הן צרות יותר מכמה מהטענות הרחבות שהוצגו בתחילת המלחמה. הערכת מודיעין אמריקאית שפורסמה באופן חלקי קבעה כי חמאס והג'יהאד האסלאמי השתמשו בשיפא ובאתרים תת-קרקעיים הקשורים אליו לצורכי פיקוד, אחסון נשק ולפחות חלק מהפעילות הקשורה לחטופים.
עם זאת, הראיות הפומביות לא הוכיחו כל פרט במתחם הפיקוד הגדול שתיארה ישראל בתחילת המלחמה. לכן המסקנה האחראית צרה יותר: קיימות ראיות לשימוש של חמאס והג'יהאד האסלאמי בשיפא ובתשתיות תת-קרקעיות הקשורות אליו לצרכים צבאיים מסוימים, אך לא כל הפרטים שפורסמו הוכחו באופן עצמאי.
הסרטון גם מציג את ישראל כמזהירה אזרחים לפני תקיפות. ישראל השתמשה במהלך המלחמה בכרוזים, שיחות טלפון, הודעות SMS, מפות פינוי ואמצעים נוספים. אבל עצם קיומה של אזהרה אינו מוכיח שלאזרחים היה זמן מספיק, אמצעי תקשורת, תחבורה או יעד בטוח באמת. ארגוני זכויות אדם ועיתונאים תיעדו בעיות של התרעה קצרה, שיבושי תקשורת, עקירה חוזרת ותקיפות בקרבת אזורים שתוארו קודם כבטוחים יותר.
"מגן אנושי" הוא מונח משפטי
הסרטון חוזר שוב ושוב על הרעיון שחמאס מסתתר מאחורי אזרחים.
יש ראיות לכך שארגונים חמושים פלסטיניים פעלו באזורים צפופי אוכלוסין ובקרבת תשתיות אזרחיות. עם זאת, הדין ההומניטרי הבינלאומי מבחין בין עצם הפעילות באזור אזרחי לבין שימוש משפטי באזרחים כמגנים אנושיים.
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מסביר ששימוש במגנים אנושיים מחייב כוונה להשתמש בנוכחותם או בתנועתם של אזרחים כדי להגן על יעד צבאי, לסייע לפעולה צבאית או להפריע לפעולה של הצד השני.
לכן צריך לבדוק כל אירוע בנפרד. פעילות צבאית באזור צפוף יכולה ליצור סיכון חמור לאזרחים ואף להפר כללים אחרים של דיני הלחימה, אך היא אינה מוכיחה אוטומטית את העבירה הספציפית של שימוש במגן אנושי.
ניסוח מדויק הוא שחמאס וארגונים חמושים אחרים הואשמו באופן מבוסס בסיכון אזרחים באמצעות פעילות באזורים מאוכלסים. האם אירוע מסוים עונה משפטית להגדרה של שימוש במגן אנושי תלוי בראיות לכוונה.
איפה הסרטון מרחיב מעבר לראיות
כמה מהסצנות הבולטות ביותר בסרטון נשענות על בסיס עובדתי חלש בהרבה.
באחת הסצנות חמושים מסדרים גופות והריסות כדי ליצור תמונות עבור עיתונאים. הסרטון אינו מציג אירוע אמיתי מזוהה. יתרה מכך, כמה סרטונים ויראליים שהופצו בעבר כהוכחה לכך שפלסטינים מביימים מקרי מוות התבררו בבדיקות עובדות כחומרים ישנים או לא קשורים מירדן, מצרים או מלזיה.
גם המספרים שמופיעים ליד האשטגים בסרטון אינם נתונים שניתן לאמת. אין ציון של פלטפורמה, טווח זמן, אזור גאוגרפי או שיטת מדידה, ו-#FreePalestine אף מופיע יותר מפעם אחת עם מספרים שונים.
גם הסצנה "Gaza: The Famine" אינה יכולה להוכיח שדיווחים על רעב או מחסור היו מומצאים. זו סאטירה שמרמזת על ניצול או חלוקה לא שוויונית של סיוע, אך אינה מציגה מקרה מתועד מסוים.
בסצנה אחרת מופיע איש דת איראני כמי שמפעיל פוליטיקאים, פעילים ופלטפורמות מערביות כמו בובות. איראן תומכת בחמאס, ופעולות השפעה מקוונות הקשורות לאיראן תועדו. זה עדיין אינו מוכיח שאיראן מנהלת באופן מרכזי את המחאות, הסלבריטאים או הפעילים שהסרטון מציג.
מלחמת המידע אינה חד-צדדית
אחת החולשות המרכזיות של הסרטון היא שהוא מציג את מניפולציית המידע כמעט לחלוטין כתופעה של חמאס ושל המחנה הפרו-פלסטיני.
התמונה הרחבה מורכבת יותר.
מאז 7 באוקטובר הופצו ברשת חומרים שקריים או מטעים מחשבונות פרו-פלסטיניים, אנטי-ישראליים, פרו-ישראליים ואנטי-פלסטיניים. בודקי עובדות תיעדו סרטונים ישנים שהוצגו כתיעוד חדש מהמלחמה, חומרים ממדינות אחרות שיוחסו בטעות לעזה או לישראל, ותמונות שנוצרו בבינה מלאכותית והוצגו כאמיתיות.
OpenAI דיווחה ב-2024 כי חסמה פעילות של רשת השפעה שמקורה בישראל, שהשתמשה ב-AI ליצירת תוכן אנטי-חמאסי ופרו-ישראלי. תועדו גם פעולות השפעה הקשורות לאיראן.
כל זה אינו מבטל תעמולה או דיסאינפורמציה מתועדת של חמאס. הוא כן ממחיש מדוע צריך לבדוק כל טענה בפני עצמה ולא להניח שלצד אחד יש מונופול על מניפולציה.
למה קשה כל כך לאמת מידע מעזה
עיתונאים זרים לא קיבלו בדרך כלל גישה עצמאית וחופשית לרצועת עזה במהלך המלחמה, למעט כניסות מוגבלות במסגרת ליווי של צה"ל. התאחדות העיתונאים הזרים המשיכה גם ב-2026 למחות בפומבי על המגבלות האלה.
כתוצאה מכך, כלי תקשורת בינלאומיים תלויים במידה רבה בעיתונאים פלסטינים בתוך הרצועה, בעדים מקומיים, בגופי בריאות, בתצלומי לוויין, בסרטונים פתוחים לציבור ובחומרים שמפרסמים הצדדים הלוחמים.
המגבלה פועלת לשני הכיוונים. היא מקשה על אימות עצמאי של נתוני נפגעים וטענות משדה הקרב מצד גורמים פלסטיניים, אבל היא גם מקשה לבדוק באופן עצמאי טענות ישראליות על מנהרות, אמצעי לחימה, זהות חמושים ותקיפות מסוימות.
סיורים צבאיים יכולים לספק גישה חשובה, אך הם אינם מעניקים לעיתונאים חופש תנועה מלא או שליטה מלאה בחומר שמוצג להם.
למה 2.35 מיליון צפיות חשובות, ומה הן לא מוכיחות
הסרטון בנוי להפצה. הוא קצר, רגשי, ישיר ומלא בדימויים מוכרים מהמלחמה, מהפגנות בקמפוסים, מהרשתות ומהתקשורת.
JFeed דיווח ב-24 בספטמבר כי הסרטון כבר התקרב ל-800 אלף צפיות. עד ערב 26 בספטמבר, מטא-דאטה ציבורי שנבדק באמצעות ממשק צד שלישי הראה יותר מ-2.35 מיליון צפיות.
הצמיחה הזאת היא סיפור חדשותי בפני עצמו. היא אינה מוכיחה שהטענות העובדתיות בסרטון נכונות, וגם לא שכל מי שצפה בו הסכים עם המסר. מספר צפיות אינו מגלה אם המשתמש צפה כדי לתמוך, לבקר או רק להבין במה מדובר.
הטענה הכללית החזקה ביותר בסרטון היא שמלחמות מודרניות מתנהלות גם באמצעות תמונות, נרטיבים ואלגוריתמים, ולא רק באמצעות נשק. החולשה שלו היא המעבר ממקרים מתועדים בודדים לתמונה גורפת שבה מוסדות אזרחיים, עיתונאים, נתוני נפגעים ומחאות במערב עלולים להיראות כחלק ממערכת מתואמת אחת.
הראיות תומכות בחלק מהמרכיבים. הן אינן תומכות בכל התמונה הזאת כעובדה אחת מוכחת.
